תוספות רי"ד על בבא מציעא ד׳

1 בעדים מי מיחזק כפרן והאמר רב אידי בר רבין אמר רב חסדא הכופר במלוה כשר לעדות. כו'. אי קשיא אמאי לא פריך הכי מה להצד השוה שבהן שכן לא הוחזק כפר בכי האי גוונא. שאם רוצה לטעון אח"כ פרעתי נאמן. בין בהודאת פיו בין בעדות ע"א תאמר בעדים שהוחזק כפרן שאם רוצה לחזור ולומר פרעתי אינו נאמן כדאמרי' לקמן בההיא פירקא. תשובה לפי זו הסברא העדים חמורים מפיו וע"א ואנו צריכים למצוא חומרא בהן. משא"כ בעדים מש"ה אין להקשות כ"א משום השבועה שהן כשרין לשבועה וזה פסול ומש"ה לא ישבע. והשיב לו שגם זה כשר לשבועה כרב חסדא:

2 טעמא דאמר שלש הא שתים פטור והא שטר דקא מודה בי' כי הילך דמי וש"מ הילך פטור. פי' ור"ע פוטר בין בשתים בין בשלש. בשתים משום דהילך פטור. ובשלש משום דהוי משיב אבדה. ודכ"ע הילך פטור. וקשי' לר' חייא. ומאן דמותיב מסיפא מר"ע טעמא דאמר שלש הא שתים חיב אלמא הילך חייב אתה צריך לומר ור' שמעון מחייב בין בשתים בין בשלש. בשתים משום דהילך חייב. ובשלש משום דלא הוי משיב אבדה. ומסקי' ודייק' דר"ע שלש פטר הא בשתים מחייב. ור"ש בין בשלש בין בשתים פטר. ור"ש בן אלעזר דוקא בשלש מחייב אבל בשתים פטר ולא משום הילך אלא אי משום דקא מסייע לי' שטרא אי משום דדמי לקרקע: